עקומת פיליפס היא אחד המושגים המרכזיים בכלכלה המקרו-כלכלית, המציעה קשר הפוך בין שיעור האבטלה לשיעור האינפלציה. מאז שהוצגה לראשונה על ידי הכלכלן הניו-זילנדי א.וו. פיליפס בשנת 1958, עקומת פיליפס הפכה לכלי חשוב להבנת הדינמיקה הכלכלית ולגיבוש מדיניות כלכלית. במאמר זה נבחן את עקומת פיליפס, נבין את הרקע ההיסטורי שלה, נבחן את הביקורות וההתפתחויות שחלו בה לאורך השנים, ונציג דוגמאות ומקרי מבחן להמחשת השפעתה.
הרקע ההיסטורי של עקומת פיליפס
עקומת פיליפס הוצגה לראשונה במאמר שפורסם בשנת 1958, שבו פיליפס חקר את הקשר בין שיעור האבטלה לשיעור השינוי בשכר בבריטניה בין השנים 1861 ל-1957. פיליפס גילה כי קיימת מגמה של קשר הפוך בין שני המשתנים: כאשר שיעור האבטלה נמוך, השכר נוטה לעלות בקצב מהיר יותר, ולהפך. ממצא זה הוביל לפיתוח עקומת פיליפס, המציעה קשר דומה בין אבטלה לאינפלציה.
הבנת עקומת פיליפס
עקומת פיליפס מציעה כי קיימת תחלופה בין אבטלה לאינפלציה בטווח הקצר. כאשר הכלכלה נמצאת במצב של תעסוקה מלאה, כלומר כאשר שיעור האבטלה נמוך, הביקוש לעובדים עולה, מה שמוביל לעלייה בשכר ובסופו של דבר לעלייה באינפלציה. לעומת זאת, כאשר שיעור האבטלה גבוה, הביקוש לעובדים נמוך יותר, מה שמוביל לירידה בלחץ על השכר ולירידה באינפלציה.
- עקומת פיליפס הקלאסית: מציגה את הקשר ההפוך בין אבטלה לאינפלציה בטווח הקצר.
- עקומת פיליפס המותאמת לציפיות: לוקחת בחשבון את הציפיות של הציבור לגבי האינפלציה העתידית.
- עקומת פיליפס הלא לינארית: מציעה כי הקשר בין אבטלה לאינפלציה אינו בהכרח לינארי.
ביקורות והתפתחויות בעקומת פיליפס
למרות הפופולריות של עקומת פיליפס, היא זכתה לביקורות רבות לאורך השנים. אחת הביקורות המרכזיות היא כי הקשר בין אבטלה לאינפלציה אינו יציב לאורך זמן. בשנות ה-70, למשל, חוו הכלכלות המערביות תופעה של סטגפלציה – שילוב של אינפלציה גבוהה ואבטלה גבוהה, מה שסתר את ההנחות של עקומת פיליפס הקלאסית.
כתוצאה מכך, כלכלנים החלו לפתח מודלים מתקדמים יותר של עקומת פיליפס, שלוקחים בחשבון את הציפיות של הציבור לגבי האינפלציה העתידית. מודלים אלו מציעים כי הציפיות לאינפלציה משפיעות על הקשר בין אבטלה לאינפלציה, וכי יש לקחת אותן בחשבון בעת גיבוש מדיניות כלכלית.
דוגמאות ומקרי מבחן
כדי להבין את השפעת עקומת פיליפס על הכלכלה, נבחן מספר דוגמאות ומקרי מבחן:
- ארצות הברית בשנות ה-60: בתקופה זו, הכלכלה האמריקאית חוותה צמיחה כלכלית מהירה, עם שיעור אבטלה נמוך ואינפלציה מתונה. המצב הזה תאם את התחזיות של עקומת פיליפס הקלאסית.
- הסטגפלציה של שנות ה-70: כפי שצוין קודם, בשנות ה-70 חוו הכלכלות המערביות סטגפלציה, מה שסתר את התחזיות של עקומת פיליפס והוביל לפיתוח מודלים מתקדמים יותר.
- המשבר הכלכלי של 2008: לאחר המשבר, שיעור האבטלה עלה באופן משמעותי, אך האינפלציה נותרה נמוכה יחסית, מה שהעלה שאלות נוספות לגבי תקפות עקומת פיליפס.
סטטיסטיקות ותובנות
מחקרים רבים נערכו על מנת לבחון את תקפות עקומת פיליפס במדינות שונות ובתקופות שונות. מחקר שנערך על ידי קרן המטבע הבינלאומית מצא כי הקשר בין אבטלה לאינפלציה נחלש בעשורים האחרונים במדינות המפותחות, מה שמרמז על כך שהגורמים המשפיעים על האינפלציה הפכו למורכבים יותר.
בנוסף, מחקרים מצביעים על כך שהציפיות לאינפלציה משחקות תפקיד מרכזי בקביעת הקשר בין אבטלה לאינפלציה. כאשר הציבור מצפה לאינפלציה גבוהה בעתיד, הדבר עשוי להוביל לעלייה בשכר ובמחירים, גם אם שיעור האבטלה גבוה.
סיכום ביניים
עקומת פיליפס מציעה תובנות חשובות לגבי הקשר בין אבטלה לאינפלציה, אך יש לקחת בחשבון את המגבלות והביקורות שהועלו כלפיה. הבנת הקשר בין אבטלה לאינפלציה היא קריטית לגיבוש מדיניות כלכלית אפקטיבית, במיוחד בעידן שבו הכלכלה הגלובלית מתמודדת עם אתגרים חדשים ומורכבים.